אוקרליזומאב הינה נוגדן מונוקלונלי הומני כנגד תאי B מסוג CD20+. הפתוגנזה של טרשת נפוצה ובכלל זה ניוון עצבי, מושפעת מפעילותם של תאי B. מדידות MRI יכולות לשמש להערכת הניוון העצבי במחלה זו.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההשפעה של אוקרליזומאב לעומת אינטרפרון בטא-1a על סמני ניוון עצבי בבדיקת MRI מוח, בחולי טרשת נפוצה התקפית שהשתתפו במחקרי הפאזה III כפולי הסמיות, OPERA I ו-OPERA II.
במחקרי ה-OPERA חולים חולקו בצורה אקראית ביחס של 1:1 לקבל אוקרליזומאב במינון 600 מ"ג תוך ורידי כל 24 שבועות או אינטרפרון בטא-1a במינון 44 מ"ג תת עורי שלוש פעמים בשבוע במשך 96 שבועות. תוצאי MRI הקשורים לניוון עצבי כללו שינויים בנפח מוח כולל, שינויים בנפח החומר האפור הקורטיקלי ושינויים בנפח החומר הלבן הצרברלי.
החוקרים מצאו כי לעומת אינטרפרון בטא-1a, אוקרליזומאב הפחיתה את השיעור של אובדן נפח מוח כולל מתחילת המחקר ועד שבוע 96 ב-23.5% (p<0.0001) ו-23.8% (p=0.0001), ומשבוע 24 ועד שבוע 96 ב-22.8% (p=0.0042) ו-14.9% (p=0.0900) במחקרי OPERA I ו-OPERA II,בהתאמה. חולים שטופלו עם אוקרליזומאב הדגימו אחוז ממוצע קטן יותר של אובדן חומר אפור קורטיקלי לעומת חולים שקיבלו אינטרפרון בטא-1a מתחילת המחקר ועד שבוע 96 עם הבדל ממוצע של 0.273% (p=0.0005) ב-OPERA I ו-0.516% (p<0.0001) ב-OPERA II. ב-OPERA I, חולים שטופלו עם אוקרליזומאב הדגימו אחוז ממוצע קטן יותר של אובדן חומר לבן צרברלי לעומת חולים שקיבלו אינטרפרון בטא-1a מתחילת המחקר ועד שבוע 96 עם הבדל ממוצע של 0.261% (p=0.0024) ב-OPERA I. ב-OPERA II, לא נצפה הבדל במשתנה זה בין שתי הקבוצות.
שיעור הניוון העצבי, כפי שנמדד ב-MRI על ידי אובדן נפח מוח כולל ואובדן נפח חומר אפור קורטיקלי ונפח חומר לבן צרברלי היה מופחת בחולי טרשת נפוצה התקפית שקיבלו אוקרליזומאב לעומת חולי שקיבלו אינטרפרון בטא-1a מתחילת המחקר ועד שבוע 96.
מקור:
Ziemssen, T. et al. (2017) Clinical Neurophysiology. 128(10), e326
תגובות אחרונות